תוכן

א) כבר הודעתיך למעלה, בדרושי נוקבא דז"א, בדרוש ד', בענין שינוי הזמנים. וגם בדרוש הקליפות. ונתבאר שם, כי יש ז' זמנים בנוקבא כו'. ואמרנו, כי נתמעטה ונשארה זנבא למעלה, וט' הראשונות שלה ירדו למקום הקליפות, וחסרו למעלה בקדושה. וז"ס פסוק, כן משחת מאיש מראהו. וסוד פסוק, והמה כאדם עברו ברית. והוא, כי כשנאצלו הקליפות, יצאו בבחי' ז' בלבד, ואדה"ר עשה להם פרצוף שלם, בזו"ן שבהם, ולא היה להם תחלה הארה, אלא מן הז', הזכר שית דיליה, והנקבה חד נקודה דיליה לבד, אבל עתה נעשה פרצוף שלם לז"א, וגם לנוקבא. כי עתה לקחה כל הט' שלמעלה שבקדושה, ונתחברו עם הנקודה שבה, ונעשו י'. והנה, לפי שלעולם האצילות הוא קדוש מאד, לכן לא היה תקון אל הקליפות שכנגדו, רק בזו"ן לבד, הנקראים מעשה. אבל באו"א דקליפות דאצילות, הנקרא מחשבה, אין להם שום תיקון, וזהו סוד מה שארז"ל מחשבה, רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. לפי שהמחשבה רעה דקליפה, לא נתקנה. אבל מחשבה טובה דקדושה, נתקנה. ולכן הקב"ה מצרפה למעשה. והנה בזמן חרבן בית שני, חסר מן האצילות, תקון פרצוף נוקבא דז"א כנזכר, ומן הבריאה, נחסר גם ז"א. והיצירה, נחסר גם אימא. ובעשיה, נחסר גם אבא. וכנגד זה, היה להפך בעולם הקליפות, כי באצילות הרע שבהם, נתקנו זו"ן בפרצוף שלם. ובבריאה שבהם, נתקן גם פרצוף אימא. וביצירה שבהם, נתקן גם פרצוף אבא. ובעשיה שבהם, נתקן גם פרצוף אריך שבהם.